כשאנחנו הולכים למסעדות שף, בעלות הילה של "אל תקראו לעצמכם פודיז אם עדיין לא אכלתם פה" ותג מחיר תואם, חובבת חידושים קולינריים שכמותי, בוחנת כל מולקולה שצולחתה לעילא ומחפשת הצדקה לשליש המשכורת שעתידה להיעלם לה מהחשבון. החצי תמיד עונד מבט אדיש ומסרב להתרשם, גם כשהדברים ראויים לחמישה כוכבי מישלן ואני מולו, מסרבת להירגע מהתחכום המרגש של המרכיבים, שיטות ההכנה והפרופיל הארומטי של המנה. זה קורה פעם בשנה, אבל זה קורה ומשאיר אותי מוקסמת ומשוועת לשחזור ביתי של הדברים.
באווירה אחרת לחלוטין, במהלך שיטוט בסופר, מצאתי מוצר מוזר שעדיין לא פגשתי על המדפים "אטריות אורז מרובעות". ברור שקניתי והעברתי מיד למזווה, וכי מה אעשה עם הריבועים, מוקפץ?!
מסתבר, שהריבועים, אינם נשארים כאלה, חליטה קצרה גורמת להם להשתבלל, להתגלגל ולהפוך חיש מהר לאותו מרכיב פלא שאכלתי בפעם ההיא במקום ההוא ולא הבנתי איך לכל הרוחות הקוסמים במטבח מכינים אותו. ריבועי אורז בנאליים לימדו אותי לקח בלתי נשכח - הדברים נראים מדהימים, עד שמבינים איך הם עובדים מבפנים ואז פג הקסם. וכן, זה קצת עצוב.
1. מרתחים מים מומלחים בסיר. קוטמים את הקצוות של השעועית הירוקה וחוצים את התרמילים. מבשלים את השעועית כ-10 דקות או עד שהיא נגיסה. אם רוצים, אפשר להשתמש בשעועית קפואה ואז מדובר על חליטה קצרה של דקה-שתיים. שעועית עדינה תתאים כאן במיוחד. כשהשעועית מוכנה, מסננים אותה, מצננים במים קרים ומסננים שוב. שומרים בצד.
2. מבשלים את ריבועי האורז לפי הוראות היצרן. בדרך כלל מדובר על חליטה קצרה מאוד במים רותחים וצינון במים קרים. כדאי לחלוט את הריבעים בשלבים - אחרת יידבקו ולא יתגלגלו כמו שצריך.
3. יוצקים לווק את קרם הקוקוס, מוסיפים את חמאת הבוטנים, רוטב הסויה, הפלפל והקארי, מערבבים ומביאים לרתיחה עדינה. טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
4. שוטפים וקוצצים גס את הבצל הירוק.
5. מוסיפים לווק את הבצל הירוק, השעועית ואת ריבועי האורז, מערבבים עד לציפוי אחיד, מפזרים את השומשום ומגישים חם.
* אם רוצים, אפשר להחליף את השומשום בבוטנים קלויים וקצוצים.