פעם, כשאפשר היה לשכור דירה במחיר שהיה מצחיק אותנו היום וגם לקנות עוף במחיר של בקבוק קולה אחד, כלומר לפני יותר מעשר שנים (מחריד לחשב זמן במספרים כאלה), החצי ואני עברנו לגור יחד, ואני לצער שנינו לא ידעתי לבשל. זה לא וידוי מתחנחן, בחיי אני האדם היחיד שהצליח לשרוף פסטה בהיותה עדיין במים.
לא הכול היה מושחם היטב - היו גם דברים נאים, מנות תפלות וסירי מרק עצומים שהכילו את כל מה שהצלחתי למצוא במקרר. לצד אלה הבליחו מדי פעם הפתעות שהפיחו בי אמונה שגן הבישול הטעים לא פסח עלי בכל זאת.
זאת הייתה תקופה יפה של קניות בסופרים עצומים עם מחירים נוחים וציד מציאות בשוק ירושלמי בימיו הדלים בתיירים. בין המציאות שהגיעו למקרר שלנו היו 'זנבות' נקניקים מעושנים וטעימים. השם אומנם אינו מעורר תיאבון אבל המרק שהכנו היה להיט חורפי שהתאים בול לזלילת ערב מאוחרת בחברת קור ירושלמי מפכח ולחם רוסי חמצמץ ומשכר.
עכשיו כבר אין ממש קור, גם לא בירושלים, שכר הדירה מצחיק רק את בעלי הדירות, העוף עולה כמו 4 בקבוקי קולה ממותגת ואנחנו לא בוטחים יותר בזנבות נקניקים. אבל מרק? עדיין מכינים גם מכינים כי כשעולים על פטנט מוצלח, לא מוותרים עליו.
1) מחממים את השמן בסיר גדול. מטגנים בו את הבצל 5 דקות, עד שהוא משחים. מרתיחים קומקום עם מים.
2) מוסיפים את הגזר ואת הסלרי, מערבבים ומטגנים כ-5 דקות נוספות.
3) מוסיפים את הנקניקים, מערבבים ומטגנים 3 דקות. מוסיפים את הפטריות, את השום, את הקישוא ואת התבלינים, מערבבים ומטגנים 2 דקות עד שריח התבלינים עולה.
4) יוצקים 1/2 1 - 1 ליטר מים רותחים (עדיף להתחיל עם פחות מים, כך שהמרק לא ייצא דליל מדי), מערבבים ומבשלים על אש בינונית כרבע שעה. מוסיפים את שיבולת השועל, מערבבים ומבשלים עשרים דקות נוספות על אש קטנה. טועמים ומתקנים תיבול.
* אפשר להשתמש בתערובת נקניקים שאוהבים, עדיף שיהיו בטעם מעושן.
** היחס של הנוזלים לירקות ונקניק אמור להיות 1:4 לטובת הירקות והנקניק. אל תדללו יותר מדי.