כשהופכתי לאמא, למדתי לקצר תהליכים. האמת היא, זאת הפיצקה שלימדה אותי כי לפעמים גמבה עם שוקולד זה ממש בסדר. או שלא יקרה כלום אם נתקלח עם שמפו בלבד, תוך כדי ציחצוח שיניים. ולאף אחד לא יהיה אכפת אם תוך כדי סיפור ערב תגזרו ציפורניים, תסתרקו ותסיימו את שאר מטלות הטיפוח. לא משנה באיזה סדר או אחוזי הצלחה, העיקר שדברים קורים, לפני 9 בערב או 8 וחצי בבוקר. כי אחרת מגיע סוף העולם או לפחות ככה אני מדמיינת את זה.
בשבת בבוקר לעומת זאת, אין דד ליין לכלום. הפיצקה והחצי מתפנקים כל אחד מול המסך שלו ואני מקצרת תהליכים של פסטה, שהרי הקפה שאני אמורה לשתות בשבת בבוקר קורא לי.