יום שישי בבוקר, אחרי שאני משאירה את הפיצקית בגן הוא הזמן האהוב עליי בעולם. אני יכולה להרשות לעצמי להסתובב בין חנויות, לחפש חלקים אקזוטיים שהמבשלות של השכונה עוד לא ניכסו לעצמן, להגיע לעגלות של ירקות שזה רק הגיעו ועדיין לא סודרו במדפים (אל תשפטו, השוק רחוק ונטול חניה!) ולהתפנק עם קפה וגבינה על הספסל בפארק, בין הדודות המשקימות. כן, הן מסתכלות עלי מוזר. וכי מי יושבת ומרשה לעצמה לנגוס בפרמזן ולקחת שלוק מאמריקנו רותח בזמן שיש רוגלעך והפוך בעולם? אבל זה לא מה שמבריח אותי בדרך כלל. אלה הם המצרכים בתיק שמתחילים להתלחשש ביניהם ולבנות תוכניות מרחיקות לכת לשעתיים שנשארו לי מהזמן הפנוי שלי. אם לא אזהר, אני עוד עלולה למצוא את עצמי שוב בסופר, מחפשת אחר המרכיב החסר.
בשישי שעבר למשל, זה היה החציל. כן חציל ביחיד. הוא היה עצום, כמו כפפת בייסבול והתחנן להפוך לגלילות עדינות ברוטב עגבניות טריות ועשבי תיבול. ואני? אני שונאת לגלגל... חצילים. מיותר לציין כי הוא ניצח והפך למאפה שמורכב מגלילות ממולאות, מצד שני אחרי כמה שעות כבר שטפתי את התבנית ורשמתי מתכון חדש, אז זה מרגיש כאילו ניצחתי אני.
* אם פורסים את המאפה בעודו חם, המילוי נוזל לצדדים.
** המוצרלה מתקשה לאחר צינון המאפה - אנחנו מאוד אוהבים את זה, אבל אם מעדיפים שהמאפה ייחתך יפה, כדאי לפזר מלמעלה גבינה מגוררת.