יש דברים שמצטלמים טוב, מקרונים למשל. עוגות ראווה עם גלאסאז' או משהו מנקר עיניים מהסוג הזה. גם סביצ'ה/סשימי נמצאים בצד הפוטוגני של האוכל, ממש ליד חלות, לחמי מחמצת וטארטלטים עם פירות וקרם פטיסייר. כל האוכל הזה הוא תאווה לעיניים ומיד אחרי שבולעים אחד, העיניים כבר מתבייתות על המטרה הבאה. מצד שני, יש המון מנות שלא בורכו בכישורי דוגמנות. לא משנה כמה אתם טובים בצילום, תמיד הצלי ייראה פחות מהוקצע ועילי. כל זה נכון, עד שעוצמים את העיניים ומפעילים את הדימיון בערב קריר של יום ארוך: ארוחת ערב שקטה עם קערה חמה של... טארטלט? אני לא יודעת מה אתכם, אצלי זה צלי רותח וסמיך ובעיקר מרגיע. מי צריך רושם כשכל מה שרוצים זה חיבוק?
* כרגיל, הצלי טעים יותר למחרת.