סבא שלי היה איש מדהים. מהאנשים האלה שתמיד חייבים להתעסק במשהו, מתנדבים לעבודות ארגוניות בדיור המוגן ומתרגשים מרכישת יכולות טכנולוגיות חדשות כגון שליחת פקס. גם כשהיה כבר בבית חולים, עדיין היה מלא חיים ולא הפסיק להריץ בדיחות עם אבא שלי על הרופאים, על כמה ישתו באירוע הבא ועל מה לא. צמד חמד אלה, היו צוות הבידור בכל אסיפה משפחתית והוא בכלל היה אבא של אמא שלי.
עכשיו כשנותרו לנו רק זכרונות, אפשר רק לדמיין את הרגעים השמחים שלנו ביחד. כמו הפעם ההיא שהורי הנועזים באופן לא אופייני להם בעליל, השאירו אותי אצל הסבים לחודש שלם. לקראת הסוף, סבא לקח את בני הדודים שלי ואותי ליער עצום עם עצי תפוחים פראיים. אספנו כמויות מטורפות של פירות, כי כל פרי בשל שנותר הרגיש כמו בזבוז. סחבנו את הכול בדרך בחזרה הביתה ומילאנו את המטבח הקטן של סבתא. סבתא עמדה המומה מול הכמות ומיד העמידה סירים של ריבה וקומפוט, כמו שרק סבתות יודעות לעשות. ואנחנו, שחזרנו רעבים ברמת זאבי ערבות שלג, קיבלנו פרוסות לחם לבן, עם חמאה, סוכר ופרוסות... אגסים.
* הכמות של הבצק והמלית תספיק לשני מאפים גדולים. אפשר להקפיא אחד מיד לאחר שהתקרר ולחמם בעת צורך.
** לא חייבים לעצב את המאפים כמו בתמונה. אפשר פשוט ליצור גליל ממולא או כל צורה אחרת שאוהבים.