בערב חג, כשמכל חלון משתחל ריח של תבשיל אחר, התנור שלי עמד חסר מעש. מרוב הרעיונות שהתבשלו אצל השכנים, לא יכולנו להחליט מה להכין. מרק העוף של השכנה מהקומה הראשונה הריח כאוצר ירקות וויטמינים. השכן שנכדיו הבטיחו להגיע בטוח הכין ממולאים וכבר שמר מקומות חניה שחלילה לא יתעכבו בהגיעם. הסיר של המשפחה מלמטה בישל פסטה ברוטב טעים, מאכל ילדים בינלאומי. ואנחנו? אנחנו עמדנו ותהינו איך זה שלא מכינים פירוז'קי או בורשט לכל הפחות. כי הרי ידוע שבחג אוכלים מאכלים נצחיים ומנסים בכל הכוח לחקות את הסבתא.
הבצל שלי טוגן כהלכה בציפייה להיכנס לקציצות, גם הן מאכל ילדים בינלאומי, אבל הידיים נמשכו לקרטון ירוק זר, מלא בנוזל ריחני שמקורו הו כה רחוק ממינסק. "מה נעשה איתך, חלב קוקוס?" חזרתי להרגלי המגונה לדבר עם המצרכים. "נקח את המשפחה למזרח הרחוק, זה מה". ענה לי בלי להסס והצביע על ערימת הליימים בתוך קערת הפירות. "טוב, בזמן האחרון באמת מרגיש שאימצנו קצת את תאילנד ובנתיים לא נשארו שאריות". אמרתי והחלטנו (אני והמצרכים) להכין קציצות רוסיות ברוטב אסייתי, בכל זאת, לא מחליפים אוכל של בית בגלל כמה ריגושים.
* אפשר להחליף את הליים בלימון, אפשר גם לוותר עליו לחלוטין, אז המנה תהיה פשוטה יותר.
** עוף טחון, במיוחד פרגיות גם יעשה את העבודה.