בתוך המוני עננים, חיה לה עננית חיננית. כל יום הייתה עושה את דרכה ממקום אחד לאחר ובדרך תוהה על טיב העולם. לא פעם שמעה עננים אחרים מדברים על מהות, על ייעוד ובעיקר על צורה. "הנה זה ענן נכון, הוא לבן בדיוק בגוון הנכון, עגלגל במידה הנכונה והעיקר, רואים שהוא משקיע בעצמו". "הנה שם עננית אחרת בגוון מתאים, אם כי טיפה אפרפר... רואים שכבר הורידה גשם ושום דבר טוב לא ייצא ממנה.
כל פעם אחרי שיחות כאלה, הייתה מתבוננת בהשתקפותה ומחפשת סימנים לכך שהיא לבנבנה מספיק, רכה מספיק, נכונה מספיק. אבל אף פעם לא מצאה לכך אישור חיצוני. "כנראה אני בכל זאת לא נכונה מספיק" נאנחה ופנתה לחברתה העננית המוצלחת. העננית המוצלחת הייתה נפלאה בפי כולם, אולם גם היא הייתה מאבדת את עצמה בחיפושי סימנים בהשתקפויות ופונה לעננית הגשם הקרובה. וכך מאחת לשנייה, המעגל נסגר. החיננית בהתה בעננית נסערת ובוכייה שהשתפכה מולה וזכתה בהארה. "אני יודעת איך תהיי מושלמת", לחשה בהתרגשות, "כל שעלייך לעשות הוא להעביר את המסר "את נפלאה כמו שאת" להבאה בתור". מאז כל הענניות מושלמות, אפילו האפרפרות יותר או השרופות מעט, אבל זה כבר מתכון אחר.