האוכל הכי טעים בעולם הוא פשוט. לחם מחמצת טרי עם חמאה או סטייק משובח עם מלח פלפל ואתם עפים לגן עדן. עשרות מרכיבים ומרקמים בקומפוזיציה אקספרסיוניסטית אומנם מאתגרים את בלוטות הטעם, אבל התענוג הוא אחר. מיהו מאיר אדוני מול הדגים של אמא עם חלה שהרגע יצאו מהתנור? שלא תטעו, הייתי מוכרת כילייה עבור ארוחה חודשית קבועה אצלו ועם זאת, אפילו הוא לא יצליח להפעיל את הכפתור שהאוכל של בית מפעיל אצלי.
האוכל של הבית שלי נהנה מפיצול אישיות רגילה של עולים: חדש עם ישן, חומרי גלם "משם" (תודה לאל על החנויות המכולת הרוסיות ברמת גן) יחד עם חומרי גלם ששם לא שמעו עליהן והויכוח הנצחי אם מותר לשים טונה ה-הו כה ישראלית בסלט האוליבייה המסורותי. בתוך כל זה, נולדו להן מנות משונות שבחיים לא היו עוברות שם. עזבו "שם", הן לא עוברות בבית של אמא שלי. אבל הן קלילות, טעימות ומהוות אוכל שאני רוצה לאכול. סיר של שעועית בקארי הוא בדיוק זה - אין פשוט ממנו, הוא הכי טעים לי בעולם ואני לא מחליפה אותו במרקמי סלק וספירות יוגורט כשאני רוצה חיבוק.