מהרגע שהפיצקית התחילה טעימות אני חרדה שהקללה המשפחתית שלנו תתממש גם בה. אצלנו הילדים לא סובלים את האוכל של אמא ומחכים בכיליון עיניים לאוכל של סבתות שמשום מה ערב לחיכם במיוחד. כל פעם שהוגשה בפני צלחת מרק מאיימת, היא לוותה באנחה פולנית "מבינה" - ברור שהמרק של סבתא טעים יותר, ככה זה האוכל של סבתות (ולעובדה שמדובר במרק חלב חם עם כוסמת או פסטה דביקה אין שום קשר לעניין).
כך עכשיו, אני מקבלת ב"הבנה" את ההעדפה של הפיקצית לעוגות קנויות, אלה שנמכרות באריזה אישית, עם קרם בפנים ועם ציפוי שוקולד רך. אני, שלא מוכנה לקנות שניצלים קפואים, רוכשת את העוגות האלה בהמוניהן ומסדרת אותן בסלסילת הפינוקים שלנו. עם זאת, ההפסד לעוגות עם תאריך תפוגה לעוד שנתיים צרם לי מאוד. חמושה בנחישות להכין הכול בעצמי, אחרי קורס אינטרנט בתזונת ילדים, החלטתי לעשות מעשה ולחקות את העוגות האלה. נכון, יש שם קיצורון דרך בשם אינסטנט פודינג, אבל עדיין לא נרשמתי לקבוצת אימהות (ממש) משקיעות והעוגה שלי עברה את מבחן הטעימה, למרות שהיא לא באה משקית מרשרשת. לכו תדעו, אולי היא עוד תעדיף את מרק העוף שלי, על פני מרק עוף של סבתא...