הכי כיף זה לקום בהרגשה שאת הולכת ליצור משהו חדש היום. לא עוד מתכון מותאם אישית, אלא משהו שהוא שלך החל מכפית שמרים. ואז בתוך עננת קמח לבן נוצר בצק רך ואחריו הדבר שלשמו התכנסנו - המילוי. רעיון המילוי כבר גר אצלי כמה ימים, והוא לא מפסיק לדגדג את המודע בהפצרות: "תקני פרג טחון ואל תשכחי פרמזן". וכך מצאתי את עצמי, מול ערימת בצל מטוגן, פרג טחון טרי ותלולית פרמזן מגורד, אפופת תחושת חדשנות ובשורה קולינרית. אני מבשלת, ממלאת, מקפלת ואופה, עד שהתנור מכריז - היצירה הושלמה. הכי כיף שזה מצליח והכל מתחבר יחד לכדי מאפה מעניין וטעים ואת רצה לספר לאנשים שיש לך משהו ממש מקורי בתנור. ואז, תוך כדי מניית המרכיבים נלהבת, מישהו שואל בשיא התמימות - רגע, זה לא משהו מהמטבח הפולני?
* כמות הבצק והמלית מספיקה לשני מאפים - אחד מהם אפשר להקפיא מיד לאחר האפייה ולחמם כשבאים אורחים לא צפויים.