תארו לעצמכם שאתם נוסעים לטיול, מטיילים, נהנים ובערב יושבים עם השאר לארוחה שהתבשלה לצד המדורה. אף אחד לא מצפה לגדולות ואף יש כאלה שמביטים בחשדנות לתוך צלחת המרק שלהם. אתם עושים פווו ארוך ולוגמים. בדיוק שנייה לוקח לכם להבין שזה המרק הכי טעים שאכלתם בחייכם ואתם לא מצליחים לשים את האצבע על הסיבה המדוייקת. יש בו איזה טעם מעניין כזה, שמתגלגל על הלשון והופך את הכל לנפלא. בלוטות הטעם שלכם מיד עומדות על חקירה צולבת של הטבח. והטבח, מסתכל עליכם בחיוך סלחני ובעודו חושב שכל חייכם ניזונתם משניצלים קנויים ומנות חמות עונה שזה בסך הכל מרק ירקות פשוט, עם בצל, גזר, סלרי ועוד כל מיני. ואז, בפעם הראשונה בחייכם אתם מבינים שפגשתם את אהבת חייהן של בלוטות הטעם שלכם והסיבה לתחושת השיממון עד כה הייתה בנאלית לחלוטין: מעולם לא טעמתם סלרי בשום צורה שהיא.
בזמנו זאת הייתה תגלית מרעישה ומאז הרחבתי את מגוון הירקות במגירות המקרר, אל תספרו לסבתא, אבל לפעמים יש שם אפילו בטטות ודלורית. יותר מזה, העזתי להכין בטטות לארוחה משפחתית ואז זכיתי לראות את ההארה על פניהם. זה בסך הכל בטטות בשמנת וצ'ילי אבל כשאוכלים אותן בפעם הראשונה זה יכול להיות ממש טוב. נסו ואלי תגלו ביניכם חובבי בטטות שפשוט לא ידעו את זה על עצמם.
* לגרסת פרווה, מחליפים את השמנת בחלב קוקוס או בשמנת צמחית.
** בסוף האפייה לא נשאר הרבה רוטב, הרוטב מצטמם ונספג בתוך הבטטות- אז אל תבנו עליו.