בתוך הספרייה שלי יש לי ספר צהוב וקטן, נטול שיוך לשף סלב כלשהו או תמונות פורנוגרפיה של מנות עם כוכבי מישלן. ספר צנוע, בכריכה רכה שנרכש בעשרים שקל במכירת חיסול. אפילו השם שלו, כלל לא מגיע מעולם הקולינריה. דווקא הוא, מבין כל ספרי הבישול המרשימים זה שמדבר אלי הכי הרבה. "תנסי בעצמך," הוא מתעקש. "מקסימום תזרקי לפח, אף אחד לא ידע. כל סיפור האפייה מסתכם בכמה נוסחאות קלילות: כוס מזה וכוס מזה קצת אבקת אפייה ויש לך עוגה". לקח לי כמה חודשים להישמע לדרישותיו. בעיקר בגלל האמונה העמוקה כי חוקי הקונדיטוריה הם חוקי ברזל וללא ציות עיוור למתכון, תצא לי עוגת "בזבוז חומרים" המאכזבת.
יום אחד החלטתי לשחרר. הוצאתי את הספר, שיננתי את היחס ותוך כדי אלתור נולדה לה עוגת שיש פשוטה. הכול בקערה אחת, ללא הפרדה ו/או הקצפת ביצים, ללא טיולים למכולת ועם יוגורט אחד שהקטנה ביקשה ובסוף לא אכלה. האמת, כל הסיפור התחיל בגלל אותו היוגורט והגנים הפולנים שלי שמסרבים לזרוק אוכל.
* אם לא אכפת לכם ללכלך עוד קערה, אפשר לחלק את הבלילה לשתים, להוסיף נוטלה לקערה אחת ואז ליצוק את הבלילות בשלבים. פעם הבלילה הכהה במרכז התבנית ופעם הבלילה הבהירה למרכז התבנית. כך דוגמת השיש תצא יפה יותר.
** אם רוצים להדגיש עוד יותר את הצבעים, אפשר להשתמש בסוכר לבן במקום סוכר חום, שמכהה את הבלילה.