אוכל בשבילי זאת אהבה. נכון, זאת אמירה בנאלית ושחוקה, אבל אצלי זאת ממש המציאות ואני מסרבת להתנצל עליה. זה עושה לי טוב כאשר מישהו מחייך כי הוא מבין שזכרתי איזה בקשה קולינרית, לעיתים מופרכת. ואין דבר מספק יותר בשבילי משתי מילים פשוטות: "נשאר עוד?" ברור לכולם שמדובר על אגואיזם טהור, אבל לא פגשתי הרבה שהתנגדו לפרלינים, עוגיות או מאפים מלוחים במילוי 'איך ידעת שזה בדיוק מה שאני אוהב?'
אנשים מפגינים אהבה במתנות, תמונות סלפי, חיבוקים ומגע. בעיני אין דבר שמביע את זה יותר טוב משעה במטבח ואריזה יפה. לכן, כשקיבלתי ליום הולדת שלי עוגת גבינה נטולת פחמימות, אחרי שחצי שנה לא נגעתי בעוגות, הרגשתי שזאת המתנה היפה ביותר שמישהו הכין למעני. עובדה, אני זוכרת את זה עד היום ומתרגשת מהזיכרון הזה. הפעם אני הייתי עם הדרישות המופרכות (ללא סוכר, ללא גלוטן וללא מיליון דברים אחרים), עם המבט המופתע ומוצפת הכרת תודה. ואני חייבת להגיד שזה מאוד נעים להיות בצד השני. אז למרות שזה היה מזמן, תודה ענקית, זה היה נפלא! (אתה יודע מי אתה)