פעם ההרינג היה עבורי אחת האהבות הסודיות ביותר. איך אפשר להסביר לילדים בכיתה ב' שפרוסות דג כבוש על לחם שחור וחמאה עדיפים על שניצל או פיתה עם שוקולד? יסקלו אותך באבנים, או מינימום באמירות "איכס זה מסריח", שבינינו כואבות לא פחות. אני את הפיקס שלי קיבלתי כמעט כל יום שבת בארוחת בוקר עם פירה וסלט וחשבתי שאין נפלא מזה. לאחרונה, כשחיפשתי מנות פתיחה מעניינות יותר מחציל וגבינת עיזים (שכבודם במקומו מונח, אם כי הוא משומש משהו), גיליתי את ההרינג מחדש. עכשיו אני מ"הילדים המגניבים" שיכולים להרשות לעצמם להגיש משהו לא שגרתי שכזה כמנת פתיחה לא מתאמצת.