השטרודל של סבתא

אין אין אין! אין אצלנו חגיגה, בלי השטרודל של סבתא. לכל אירוע משפחתי היא מגיעה עם קופסת ארבעה ליטר, המדיפה ריח של קינמון וריבה, ריח של אהבה מתוקה שלא מוצאים בשום מקום אחר. גם בביקורינו הלא תכופים מספיק, אנחנו יודעים לצפות לטקס שליפת ה-קופסה מהארון וחלוקת השלל בין הבאים. המפליא הוא שהשטרודל אף פעם לא נמאס. גם בחודשי הקיץ, בו מרוכזים ימי ההולדת של כל בני המשפחה, תמיד יש תחושת החמצה אם לא נשנשת כמה חתיכות בסוף ארוחה, דשנה ככל שתהיה. 

מפליא יותר הוא שאף אחד במשפחה לא העז לבקש את המתכון הזה ממנה ובוודאי שלא ניסה להכין אותו בעצמו. החתיכות השמנמנות, מצופות הסוכר תמיד נראו לי כקסם שנוצר ביד אומן ולא ניתן לשחזור. בשאר המתכונים שלה התעללתי כאוות נפשי, הטלתי ספק בכל גרם שנראה לי טעון שיפור, אבל כאן שינויים נראו ככפירה. ובכל זאת, התגנב לו פנימה שינוי מהותי: במתכון המקורי, את הגלילות המוכנות אמורים להכניס לתבנית עם ליטר שמן שחומם מראש בתנור ולאפות אותן בתוכו. משהו שכנראה רק סבתות מרשות לעצמן לעשות, שכן לרוב הן לא קורבנות טרנדים בריאותיים. להלן המתכון, אפשר לשנות בו את סוגי האגוזים והריבה, ממילא הוא לא ייצא בדיוק כמו של סבתא.