אפשר ללמוד הרבה דברים מילדים קטנים. הפיצקית הפרטית שלי למשל, יכולה בקלות להעביר סדנאות ביכולת עמידה על שלך. כבר חודשים שהיא עונה "פיצה", כל פעם ששואלים אותה מה היא רוצה לאכול. נותר לי רק להתרשם מהעקביות שלה, לנוכח שלל ההצעות המפתות שהוצגו לפניה: במבה, עוגת שוקולד, פסטות ועוד רבות וטובות. כמו האריה שרצה רק תות (ספר נערץ בבית שלנו), היא נשארה בשלה.
בצהרי שבת אחת, נגמרה הגבינה הצהובה. ואז לא נותר לי אלא לעשות את הפרצוף הכי משכנע שלי ולומר "אין פיצה ביער שלנו, אין פיצה". מיותר לציין שזה לא התקבל יפה ובסוף כמו כל אימא שמוקירה את השקט ביער שלה, צללתי למקרר בחיפוש אחרי משהו שיציל את המצב. הייתה לנו פטה (יותר נכון פטאקי 18%) וחצי חבילת בצק עלים שהועילה בטובה להפשיר מהר. בערב הייתה לנו "פיצה", אבל, הי, זה עבד ונזלל יותר מהר מהפיצה הרגילה, וזה כל מה שחשוב.